פסק-דין בתיק ת"א 28144-10-10

1.         לפני תביעה כספית ע"ס של 133,000 ש"ח שעניינה נזקים שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו, מסוג מונית, מ.ר. 6660025 (להלן " המונית"), ביום 15.5.09.

התאונה אירעה בצומת הרחובות משה דיין - יגאל ידין בחיפה ובזמן שהמונית היתה נהוגה ע"י עובדו של התובע, לרנר יפים (להלן " הנהג"); הנתבע מס' 1 (להלן " הנתבע"), אשר נהג ברכב הפוגע, נכנס לצומת כשאינו מציית לרמזור אדום בכיוון נסיעתו והתנגש בעוצמה במונית. בעקבות התאונה הוכרזה המונית כ"אובדן כללי".

2.         נגד הנתבע הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף ואי ציות לאור אדום ברמזור.  בתצהיר מטעם התובע, נטען כי הנתבע הורשע בהתבסס על הודאתו ואולם לא הוצגה לפני כל אסמכתא בעניין. מנגד יצוין כי ב"כ הנתבעים לא העלה כל טיעון נגדי בעניין.

3.         סמוך לאחר התאונה פנה התובע בדרישה אל הנתבעת 2 (להלן " הנתבעת") לפצותו בגין הנזקים שנגרמו למונית עקב התאונה. הנתבעת שילמה לתובע את סכום הנזק בהפחתה של 15% בגין אשם תורם, וזאת לאחר כשמונה חודשים מיום התאונה.

            בהקשר זה יצוין כי לאורך כל ההליך טען התובע, והנתבעת לא תיקנה אותו, כי שיעור האשם התורם שנוכה הועמד ע"ס של 20%, אלא שעיון במכתב הנתבעים מיום 28.12.09 מלמד כי השיעור שנוכה הועמד ע"ס של 15 % (ב"כ התובע מופנית לשורה שמתחילה במלים "יחד עם זאת....").

4.         התובע טען כי עקב השבתת המונית ומאחר ולא היתה בידו אפשרות לרכוש מונית אחרת, איבד מקור פרנסתו ונגרמו לו הפסדים כספיים ניכרים.

רו"ח של חברת המוניות בה עובד התובע (כעצמאי), העריך את המחזור היומי הממוצע של המונית, לחודשים פברואר -אפריל 2009, בסך של 708 ש"ח, בהפחתה של 30 % בגין הוצאות אחזקה ומיסוי.

5.         בתביעתו מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו :

            סך של 5,107 ש"ח - החזר שהופחת מהפיצוי בגין אשם תורם;

            סך של 120,000 ש"ח, בגין הפסד הכנסה כתוצאה מהשבתת המונית;

            סך של 8,000 ש"ח, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

6.         הנתבעת טענה כי התובע חתם על "כתב ויתור ושחרור" במסגרתו הסכים לקבל את הפיצוי שניתן לו לצורך סילוק סופי של כל תביעותיו ודרישותיו ומכאן כי דין התביעה להידחות.

            לעניין ניכוי האשם התורם, נטען כי מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת ומכאן שקיימת חלוקת אחריות בין הנהגים המעורבים.

            אשר להפסדי השכר נטען, בין היתר, כי התובע לא הציג אסמכתאות בדבר ההפסדים שנגרמו.  כן נטען כי התובע לא הקטין את נזקיו, בין היתר, ע"י הפעלת הפוליסה לביטוח מקיף שהיתה לו.

7.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית לתמיכה בתביעתו. לאחר שנחקר נגדית ע"י ב"כ הנתבעים הסכימו הצדדים למתן פס"ד לא מנומק, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, כאשר במסגרת זו יהא ביהמ"ש מוסמך לדחות את התביעה ולחילופין לקבלה עד לסך של 15,000 ש"ח.

8.         נוכח האמור, אין חובה לנמק את ההכרעה עם זאת מצאתי להביא בפני הצדדים חלק מהשיקולים שעמדו לנגד עיני :

·         נטל ההוכחה להוכחת אשם תורם מוטל על הנתבעת; הנתבעת לא זימנה עדים להוכחת הטענה;

·         התובע חתום על כתב "ויתור ושחרור" שאין בו סייג לעניין הסכום; מנגד, במכתב הנלווה מיום 28.12.09 כתוב מפורשות "...שהינו סכום שאינו שנוי במחלוקת".

·         הסוכן ומזכירתו לא זומנו למתן עדות לעניין נסיבות החתימה, לעניין המכתב הנלווה ולעניין המו"מ שקדם להמצאת כתב הקבלה.